אחד הדברים המעניינים שלמדתי בסיורי הכנת הגבינה בחודש שעבר, הוא שהרבה פעמים מסורות יכולות להישאר להיעלם או להשתנות בהתאם לשיקולים כלכליים – מקומיים או משתנים. למשל – בצפון הבקעה, בקרבה לעיר שכם, בירת הכנאפה, כדאי למגדלי/ות הצאן להכין גבינות, אפילו אם הן לא יכולות להשתמר לזמן ארוך, כי הסוחרים משכם רגילים לעבור אצלם/ן לעתים קרובות ולקנות אותן. באזורים אחרים, המסחר בגבינה איננו כה נפוץ, ואז – יש עדיפות למוצרים שיכולים להישמר ללא קירור לטווח ארוך. הבסיס של שימור מוצרי החלב ללא קירור הוא הפרדת השומן, כלומר החמאה, מיתר הנוזל. תהליך זה נעשה באופן מסורתי במחבצה, שבאזורינו היתה עשויה מעור עז. (והפעולה נקראת חביצה). למרות שייצור מוצרי הקצה – סמנה ועפיג/כישכ לא נעלם בדרום הארץ, החביצה בנאד עור מפנה מקום להפעלת מחבצות חשמליות, ונעשית נדירה יותר ויותר. סיורי החביצה שלנו עברו את קו התפר הזה ממש בשנים האחרונות. כלומר – כשהתחלנו איתם עשינו זאת אצל החג'ה שארה, שהיתה חובצת בנאד עור באופן יומיומי.
עכשיו, לאחר שהיא נפטרה, עברנו לערוך את הסיורים הללו אצל וידאד, שהסכימה להכין מחבצה ולהשתמש בה לצורך ההדגמה בסיורים. האפשרות להתנסות בעצמנו בתהליך היא מרתקת ומרחיבת אופקים, והסיור הזה בסוסיא הוא חוויתי מסיבות רבות נוספות – גם במראות וגם בטעמים. למשל – אני לא יודעת לכמה מכם/ן התאפשר לראות בחייכם/ן טאבון. היום אולי אני צריכה לכתוב "טאבון אמיתי"… מפני שהשם טאבון הפך כינוי להרבה מאד סוגי תנורים שהם לא באמת טאבון. מה שבתמונה למטה הוא באמת טאבון, ואת דרך הפעלתו נראה בסיור, וגם נאכל את הלחם שיוצא ממנו.
בפעם האחרונה שהייתי אצל וידאד היא אמרה לי שגם אצלן הנשים כבר מפסיקות להשתמש בטאבונים, ושאפילו מהאזור הקרוב כבר באים אליה לקנות ממנה לחם טאבון.
אני מקווה ששכנעתי אתכם/ן להגיע! הפרטים על הסיורים הקרובים כאן: https://www.old-crafts.co.il/1yU
אשמח גם לעזרה בפרסום, שכן הסיור כרגע עדיין ריק למדי.
קבוצות המתארגנות בעצמן יכולות לפנות אלי ולתאם תאריך אחר. (גם באמצע השבוע)