הנה סיפור קצר, על שימוש במלאכה מסורתית בשביל…
ביוטכנולוגיה מתקדמת.
לפני כמה חודשים פנה אלי יוזם וממציא בתחום הרפואה, וביקש שאכין לו דגם של מקלעת
דומה לזו המשמשת בסוכות להחזקת הלולב הערבה וההדס.
(מה שמכונה אצלנו "קויצ'יקלאך")
בעבר הכנתם היתה עיסוק מרכזי ומקור להכנסה אצל ילדי הקיבוצים
הדתיים, ילדי אל-עריש, וכן בשכונות הדתיות. (אני למדתי ממישהו שהוא בן אחד הקיבוצים הדתיים בעמק בית שאן)
היום נראה לי שמרבית הקויצ'יקלאך שנמכרים בשווקי ארבעת המינים מגיעים מילדים באל-עריש,
אבל יש גם כמה ילדים בבני ברק שעוד מתעסקים בזה, ובשנה שעברה פגשתי אמא לנער מאשדוד
שמכין גם קויצ'יקלאך מפוארים במיוחד.
בכל אופן, היוזמה הרפואית הזו קשורה בתכונה של המקלעת הזו להימתח ולהתכווץ, ולהחזיק בכוח את כל מה שנתון בתוכה. הרעיון הוא להשתמש בה כדי להחזיק עורקים במהלך ניתוחי לב…
כהיה עלינו לחפש את החומר המתאים, ולבסוף, לאחר נסיונות לא מעטים הצלחתי לקלוע דגם גולמי מנירוסטה, ועכשיו הוא צריך לעבור מבחני התאמה.
אם הוא יימצא מתאים, יהיה צורך למצוא מכונה שיודעת לקלוע כאלה, שהרי לא סביר שהם ייוצרו בעבודת יד.
אבל הרעיון והדגם הראשוני מבוססים על מוצר שנעשה באופן מסורתי בעבודה ידנית, ועל הידע הטכני לייצורם, שעדיין קיים.
כשהדרכתי בבית ספר שדה, נהגנו לומר שאחת הסיבות שחשוב להגן על מינים נכחדים של צמחים ובעלי חיים, היא שלעולם אין לדעת מה צופן בחובו המטען הגנטי של היצורים הללו, ושאולי יום אחד יתברר שדוקא בהם טמונה היכולת לרפא איזשהו חולי נורא ממנו סובלים בני האדם.
בזמן שעבדתי על הפרוייקט הזה, חשבתי מחשבות דומות לגבי חשיבות השימור של המלאכות המסורתיות
אותו חוקר הבטיח ליידע אותי בתוצאות המחקר, ומי יודע/ת – אולי הרעיון הזה יהיה פריצה בתחום ניתוחי הלב…