יצירה, שימור, פרידה ותיקון

בחדשון הפעם שיתוף אישי, והזמנה לקורס אריגה וסיפורי חיים, שקשור איכשהו בסיפור הזה.

יצירה, שימור, פרידה ותיקון.

 

כשהגענו ליבנאל, מקום מגורי הנוכחי, שמתי את עבודותי, שלא היה לי מקום לתלותן או להציגן, במחסן. אלו עבודות בקליעה ובאריגה בחומרים טבעיים. לפני כמה זמן חיפשתי משהו במחסן, וכך גיליתי שעכברים ושאר מזיקים זללו את היצירות שלי והרסו די הרבה מהן. זה לא משהו שהיה לי קל להשלים איתו. אני לא מאלו שבקלות נפטרות מהישן ומפנות מקום לחדש. להיפך. אני מהמשמרות. בכל דבר. יש לי למשל בגדים מלפני 20 שנה שאני עדיין לובשת, ספרים שהיו של אמי בילדותה, ואחר כך שלי ושל ילדי, וקלטות מלפני 30 שנה… אני מרגישה שהדברים הישנים הם עדיין חלק ממני. גם בתחום היצירה – למרות שדברים מתחדשים והיצירה שלי משתנה, הדברים הישנים שעשיתי עדיין נותנים לי השראה. ובכלל, קשה לי להשלים עם הרס ואבדן.


 התכונה הזו קשורה עם ההתעסקות שלי בשימור מלאכות מסורתיות. קשה לי להשלים עם העלמותן מהעולם ואני מחפשת דרכים למצוא להן מקום ראוי גם היום. זה לא פשוט. זו הליכה נגד הזרם של ההשתנות המהירה, של ה"שדרוג" הבלתי פוסק, ושל ההשלכה המיידית לפח של כל מה שהתקלקל. זו הליכה נגד הזרם של ההתמכנות, המיחשוב, המהירות הגוברת, התיחכום, ההתרחקות מהאדמה ומהפשטות. וקשה לי. קשה לי ללכת עם הזרם וקשה גם ללכת נגדו. לאחרונה יש לי הרבה שאלות פנימיות והתלבטויות עם עצמי לגבי מהות ה"שימור" של המלאכות. בעיקר בגלל שאני מתחילה לחשוש שזו מלחמה אבודה. עד היום שום גורם ממסדי או בעל אמצעים לא הבין את חשיבות הדבר,ובעצם אני עובדת מאד לבד. ולמה אני מתכוונת ב"הדבר"? מבחינתי שימור מלאכות הוא הבנה מעשית מדוייקת  ככל האפשר של  מסורות הייצור המסורתיות, כולל ההקשר שלהן בתוך התרבות בה הן שמשו. זה מה שאני מנסה לעשות בלימוד מהזקנים ומהזקנות. זו גישה שהיישום שלה דורש הרבה משאבים ואני מרגישה שלבד זה גדול עלי. אני מחפשת שותפות\ים לדרך,  ובדרך כלל נתקלת בכאלה עם גישה שונה. גישה שלוקחת משהו חלקי מתוך דרך העבודה המסורתית, משנה אותו,מוציאה אותו מההקשר התרבותי המקורי,מתאימה אותו לתנאים של היום, והופכת את המלאכה לנגישה ומודרנית. זה יותר קל, יצירתי ו"מדליק" . חלק מהעבודות שלי הן גם כן כאלה. אבל בעיני זה לא שימור ממשי, אלא משהו אחר. משהו שבהחלט יש בו  קסם  ויופי, וצורה מסויימת של התייחסות מכובדת למלאכות, אבל גם סיכון מסויים של אבדן המקור. ואני מתלבטת. מאד. האם לוותר לגמרי על הרעיון של שימור מדוייק??? פשוט להשלים עם האבדן, עם מות הזקנים, עם מות הידע? " לשחרר ולזרום" כמו שנהוג לומר היום? ואם לא – מה האפשרויות? עד כה מימנתי בעצמי ממה שאין לי את ה"שימור" כפי שחשבתי שצריך לשמר, והתעייפתי. אני מחפשת שותפויות, ופתוחה לרעיונות חדשים.                                                                                   (זוהי גם פניה אליכם\ן, קוראי\ותי הנאמנים\ות…)                                                               ובאותו זמן של כל ההתלבטויות האלה באו העכברים ואכלו לי עבודות ישנות…

 

את מה שהיה אבוד זרקתי. אבל את מה שחשבתי שאפשר לתקן שמתי בצד. התחלתי בתיקון העבודה שניזוקה מעט יחסית. זו אריגה במסגרת, שמשובצות בה קליפות עץ. תיקנתי חורים, קשרתי חוטים שהתנתקו, הסתרתי פגיעות וחורים אחרים. החלטתי שהמקום הבטוח בשבילה יהיה על קיר בבית, אבל לא רציתי לתלות אותה בעצמי. ביקשתי מבן זוגי שיתלה אותה כטוב בעיניו, והוא תלה אותה …הפוך מאיך שארגתי אותה. כלומר – הפוך ממה שחשבתי שהוא הכיוון שלה.  ומאז קורים לי איתה דברים מרתקים. אני יושבת ומסתכלת בה מרחוק, ולא יכולה להסיר את העיניים. אני מגלה בה זרימה ותנועה וחיות שלא ראיתי בה קודם. הצבעים שלה – כולם בצביעה טבעית, דהו מעט עם השנים, ומשתלבים עכשיו זה בזה בעדינות וברכות שגם הן לא היו שם כשהיתה חדשה. אני יודעת שיש בה חולשות רבות. חלק מחוטי השתי שלה רופפים וקשורים מחדש. מאחורי העצים יש חורים. היא תלויה הפוך. ובכל זאת היא מוצאת חן בעיני יותר מקודם.                                                                             היא נראית לי משל. לא ממש פתרון  גורף להתלבטויותי, אבל שיעור מעניין בתיקון…    שיעור שבהחלט דחף אותי להציע את הקורס של אריגה וסיפורי חיים, שהרעיון שלו מלווה אותי כבר זמן מה. כי היצירה שלנו, האופן בו אנחנו מתייחסים\ות אליה, ומה שקורה לנו איתה משקפים הרבה מסיפור חיינו, וממה שקורה לנו גם בתחומים אחרים. אז הנה הקישור לפרטי הקורס:  https://www.old-crafts.co.il/IY
מוזמנות\ים לארוג סיפורים…
באותה רוח אני מתכננת עוד דברים, שעדיין לא הבשילו. ובינתיים- מיד
אחרי סוכות – קורס ללימוד יסודות הקליעה. ימי רביעי אחה"צ. 
הקישור לפרטים כאן  https://www.old-crafts.co.il/Jp

אה, ובהתראה קצרת מועד – הסדנא לאריגה בנול קרקע אצל פאיזה בשגב שלום מוצעת גם בימים ראשון ושני של חול המועד סוכות.11-12 באוקטובר. שימור מלאכה מסורתית של ממש. פאיזה היא מאותן נשים שעוד ארגו את יריעות האוהל שלהן. הקישור לסדנא : https://www.old-crafts.co.il/Jh
מתאים גם לשומרי\ות שבת.
שתהיה שנה טובה
יונית

כתיבת תגובה