10-11 בנובמבר, ימים חמישי – ששי
כפר רחמה (ליד ירוחם) באוהל האירוח של סלימה.
נול הקרקע הוא אחד הנולים הקדומים ביותר ששמשו את האדם. הנול הוא מערכת של יתדות ומקלות, המורכבים בכל פעם מחדש בתחילת האריגה לפי האורך הרצוי. נול זה משמש עד היום את הבדואים ושבטים נודדים אחרים לאריגת יריעות-אהלים ושטיחים.
תמונה מאחת הסדנאות אצל פאיזה.
הסיפור: סלימה שמעה עלי בתקופה שעבדתי בכפר גע'ייר ליד מצפה רמון. היא לקחה יוזמה וצלצלה אלי, וביקשה שאבוא לאוהל שלה. זה לא התאפשר לי באותו זמן, אבל היא לא הרפתה.
בשיחות הטלפון שלנו היא חזרה ואמרה כמה חשוב לה שמשהו ייעשה עם כל הצמר שנגזז מן הכבשים ונזרק סתם כך.
הרעיון של שימור המלאכות מדבר אליה מאד, והיא ממש רוצה לשתף פעולה. היא גם שאלה אותי אם אני יכולה להשיג לה גלגל טוויה.
הםםםם….הםםם…. הםםם…. התלבטתי. אני רוצה לשמר את המלאכות המסורתיות, והטוויה המסורתית בנגב נעשתה בפלך. האם אני אהיה זו שמכניסה לנגב "זיהום תרבותי"
בדמות גלגל טוויה ממוצא אירופאי?
ומצד שני – סלימה ראתה את הגלגל באינטרנט. זו הבקשה שלה. מי אני שאחליט עבורה? אילו יהודיה מירוחם היתה מבקשת ממני גלגל טוויה, מן הסתם לא היתה לי עם זה בעיה, (אף שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה קודם כל לשכנותיה הבדואיות ללמוד טוויה בפלך)
להגיד לה לא רק בגלל שהיא בדואית תהיה גזענות, ואני נגד גזענות.
אז אמרתי לה מה שאני אומרת לכל מי שמבקשת ממני גלגל טוויה – יש לי אמנם כמה, אבל אני לא רוצה להיפרד מהם. אני מוכנה להשכיר, במחיר חדשי נמוך.
הזמנתי את סלימה, שעדיין לא ממש היכרתי, להתכנסות "אבני דרך" בנגב, והבאתי לה את הגלגל לשם. השתמשתי בגלגל במהלך ההתכנסות, אבל בסופה יצא שלא הצלחנו לתאם איך הגלגל יגיע אליה
והוא נשאר אצלי.
אחרי כמה זמן, נסעתי לבקר אותה ולראות את המקום. ראיתי גם את הצמר שהיא טווה בפלך הבדואי. טוויה מצויינת כזו כבר קשה למצוא היום. האמת – התרשמתי ביותר.
זה היה לאחר הסדנא האחרונה אצל פאיזה, שבריאותה מתרופפת. בצער גדול מאד מאד התחלתי לחשוב שהגיע הזמן למקום חדש לסדנאות הללו,
ובכלל, יש שינויים בענייני האריגה בנגב. את הצמר, שהיינו קונות בלקיה אי אפשר לקנות שם עכשיו, ולעומת זאת פרוייקט חדש ומבטיח,
ביוזמתה של יעל בית אב, חברתי ועמיתתי, קורם ממש בימים אלו עור וגידים בעבדת.
הצעתי לסלימה, לשמחתה הרבה, לעשות את הסדנא אצלה.
כמו הרבה נשים בדואיות בנגב סלימה יודעת לארוג, אבל את מתיחת חוטי השתי היא לא למדה.
בסדנא אני מלמדת גם לארוג וגם למתוח את השתי.
אני מקווה מאד שתתלווה אלינו גם אחת מזקנות הכפר, שהיא נייארה – (היודעת לעשות בתי נירים) זה תמיד חשוב לי לתת כבוד לזקנות,
וללמוד מהן את העבודה כפי שנעשתה אצלן, על ההבדלים הקטנים, השיטות הקצת שונות וכ"ו.
אז
– ניפגש בבוקר בירוחם, וניסע יחד לסלימה.
הסיום יהיה ביום ששי אחה"צ.
מחיר: 700 ש'ח למשתתפ\ת . המחיר כולל לינה ואוכל באוהל האירוח. יש להביא מצעים \ שק שינה.
המחיר לא כולל חומר, אותו כל אחת תקנה לפי רצונה.
העבודה מצריכה ישיבה על הקרקע. מומלץ להביא כרית.
לא כולם\ן מסיימות\ים את האריגה במהלך הסדנא. מי שת\ירצה לקחת את הנול הביתה ולהמשיך את העבודה עליו גם לאחר הסדנא
מוזמנ\ת להביא איתה מערכת של מקלות להקמת הנול. הוראות מדוייקות תישלחנה למבקשות\ים.
הרשמה אצלי בטלפון 04-6708184 או 050-6962403
או במייל yonitcrystal@gmail.com
מספר המשתתפות\ים מוגבל ל-8, והסדנא תיערך אם יהיו 6 משתתפות\ים מינימום.
לשאלות נוספות – מוזמנות\ים לצלצל אלי ולשאול.
הסדנא נערכת על מנת לתמוך ולעודד שימור המלאכות המסורתיות אשר נזנחות בשל השינויים המהירים באורח החיים. השתתפות בסדנה היא השתתפות במאמץ להחיות מלאכות אשר נמצאות בסכנת העלמות. אחת ממטרות הסדנא היא לעורר עניין גם בקרב בנות השבט הצעירות שלא מכירות חלק זה של המורשת שלהן.
תמונה מאחת הסדנאות בעוג'ה, וזה מה שאני מקווה שיקרה גם אחרי כמה סדנאות ברחמה.
הערה חשובה: ההרשמה כרוכה בתשלום מראש. ביטול השתתפות משבוע לפני הסדנא ואילך יחוייב בתשלום חצי ממחירה. ביטול ברגע האחרון, או ביטול שיגרום לכך שמספר המשתתפים\ות ירד אל מתחת למינימום יחויבו בתשלום מלא.