שלום לכולם/ן
מקווה שכולכם/ן בריאים/ות, ואם יורשה לי – אז אפילו נהנים/ות מהחופשה הכפוייה, ומצליחים/ות להוציא ממנה את המיטב.
מיד אספר לכם/ן למה אני נהנית, וגם למה לא צייצתי מאז פרוץ הקורונה. את החדשות העצובות (מאד) אשמור לסוף.
אני שמחה כי שנייה טרום הקורונה התבשרתי על כך ש…
אני עתידה להשתתף בשתי תערוכות אמנות.
האחת – של המוזיאון הנייד "זומו", שיגיע לגליל התחתון,
והשנייה – הוזמנתי להציג תערוכת יחיד/ה בגלריה בגן שמואל.
שתי התערוכות הללו מצטרפות לתערוכה ענקית בה אני משתתפת כבר,
ועכשיו אפילו כבר מותר לגלות – שהיא הביאנלה לאומנות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב.
אולי קוראי וקוראותי הנאמנים/ות זוכרים/ות, שלפני כמה חודשים סיפרתי בפירוט על התהליך שעברתי
בקליעה של סל-עמוד חדש עבור תערוכה שלא גיליתי אז מה היא.
(למי שרוצה לקרוא עכשיו, זה מסוכות, אבל עדיין מעניין, ונמצא כאן: https://www.old-crafts.co.il/2019/10/5007/)
אז מדובר בתערוכה ענקית – 300 עבודות שונות המפוזרות בכל רחבי המוזיאון.
היא היתה אמורה להיפתח לפני שבוע,
וכמובן שהפתיחה נדחתה ליום שאחרי הקורונה. אבל האוצרים/ות שלחו לנו כמה תמונות,
ואני משתפת אתכם/ן בינתיים במה ששלחו לי כניחומים על כך שהפתיחה נדחתה.
זו העבודה שלי, כשהיא מוצבת. לא ראיתי, ואני אפילו לא יודעת באיזה אולם היא נמצאת.
כשהתערוכה תיפתח לציבור, אני מבטיחה ליידע אתכם/ן, מדובר כנראה במשהו מוצלח מאד.
אבל עניין הביאנלה בעצם היה רק במאמר מוסגר, כי את העמודים הבאתי למוזיאון כבר בינואר,
ואילו על התערוכות בהן אני אמורה להשתתף, אשר מתוכננות לקיץ הקרוב,
נודע לי ממש לפני שהתחילה בהלת הקורונה.
אז כבר מלפני הסגר התיישבתי לי באוהל הקליעה בחצר השמשית עם המון מוזה,
ו… קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי קלעתי וארגתי טוויתי וצבעתי. באטרף.
וכשהגיע הסגר פשוט המשכתי לקלוע ולארוג לטוות ולצבוע.
וזה, קוראים/ות יקרים/ות – פשוט משהו נפלא לעשות.
כפי שאמרה תלמידה בקורס רוב מלאכות: "זו התמסרות לתהליך היצירה.
כשהגוף יודע, והידיים יודעות, וזה לא הראש שמכתיב הכל זה מביא אותי למקום כל כך משמח".
ואכן התמסרתי באופן מלא. עבדתי ימים מלאים, מזג האויר המושלם אפשר לי לעשות זאת בחוץ רוב הזמן
ונהניתי כל כך!
יש לי במחסנים חומרי יצירה לכמה שנים, לדעתי, וכרגע החצר גם מלאה בירק שרבע ממנו בערך אכיל,
ועוד שמינית משמשת אותי לצביעה…
במזווה שלנו יש בינתיים שק קמח ושק אורז, כך שאני מרגישה בסדר.
גם בסגר אני מרגישה כמובן. התלמידות הקבועות הפסיקו להגיע,
וכל הסדנאות והסיורים והתכנונים התבטלו, שזה מצער, וכמובן גם משפיע על הפרנסה –
לא רק שלי אלא גם של פאוזיה ושל המשפחה בבקעת הירדן,
ושל שתי המשפחות בדרום הר חברון שהתכוונתי לעבוד איתן באביב הזה.
אבל בהתחשב במצב הכללי – יש לי מזל גדול. כי אין כמו יצירה ידנית.
אני חושבת שכל מי שיש לה/לו מלאכה שהיא/הוא אוהב/ת ואשר מעסיקה את הידיים
ומאפשרת לראש לנוח – יש לו/ה מזל.
בזמנים מתוחים הטוויה מצילה אותי. יותר מכל מלאכה אחרת, היא מכניסה אותי לקצב הנכון.
לא סתם במופע שלי "אחרונת הטוות" אני אומרת שגלגל הטוויה הוא ידידה הטוב של האישה.
למי שאוהבת את זה זה באמת כך!
בקורס "רוב מלאכות" שהתחיל באמצע פברואר התחלנו עם טוויה,
ומעיין – אחת המשתתפות – "נתפסה"ממש מההתחלה.
בשיעור האחרון לפני שהומלץ להימנע מהתאספויות היא החליטה לשכור ממני גלגל טוויה,
ולפני כמה ימים ביקשה לקבל עוד צמר,
כי … מה היא תעשה ללא הטוויה? גם היא השתמשה במילים"זה ממש מציל אותי בימים אלו".
אז כן, אם עדיין אתם/ן לא עושות/ים את זה – אני ממליצה לחזור לאיזו מלאכה שאתם/ן אוהבים/ות.
אפילו הבן שלי (17) מגלגל עבורי חוטים ואומר שזו תעסוקה נחמדה…
כאן החוטים כבר מגולגלים לכדורים במשקל אחיד, ומוכנים למכירה. הפתקיות מגלות באיזה צמח נצבע הצמר.
למעוניינות/ים – בעת הקורונה (ובעצם גם בימים כתיקונם, ללא קורונה) אני עושה בשמחה משלוחים.
אם תכתבו לי מייל או אפילו ווטסאפ אשלח לכן/ם תמונה עדכנית של הצבעים שיש, ותוכלו לבחור ממנה. מנסיון – זה עובד .
ועכשיו…הפוגה קצרה לצפייה בסרטון
הנה , עניתי לשאלה שלעתים רבות אני נשאלת: "איזו מלאכה את הכי אוהבת?".
צוות "כלכליסט" מצא לנכון לבוא ולצלם אצלי לפני שבועיים,
חזרתם/ן?
כי עכשיו אכתוב ש… אני לא עוברת ללמד מלאכות מסורתיות "און ליין"
למרות שכל ענקי/ות השיווק מפרסמים/ות השכם והערב שזה הדבר הנכון לעשות.
אולי זה נכון אבל… אני לא רוצה! אני מחכה בסבלנות עד שהמגיפה תחלוף,
ומקווה שאחריה יהיה לכולם/ן רצון עז להירגע בסדנת מחצלות בג'סר א זרקא,
או ללמוד לקלוע, לטוות ולארוג – באופן ישיר, ולא בהדרכה מרחוק.
כי חלק לא מבוטל מלימוד המלאכות והתרגול שלהן הוא החברותא,
והריפוי העמוק שהמלאכה יוצרת כשהיא מהדהדת את עצמה מול א/נשים אחרים/ות.
קצת לפני פורים סיימתי להנחות סדנת אריגה בקורס "אלמנטים מרפאים בחינוך",
אותו העברתי ביחד עם אפרת אנגרס לצוות של מורים/ות.
אני הנחיתי אריגה, ואפרת הנחתה סיפור סיפורים. מבחינתי זה היה קיצור של הקורס "אריגה וסיפורי חיים"
אבל למרות הקיצור התוצאות היו מרגשות במיוחד, ובמשובים שקיבלנו היה חיזוק ענקי.
אני מביאה כאן לדוגמא את דבריה של אחת המשתתפות, כי זה כל כך תואם את מה שאני מרגישה.
שאין כמו שהות ביחד, עם עבודה ביד. לא רק העבודה נעשית נעימה יותר, משהו בקשר האנושי מתחזק.
" העבודה הריתמית של הטוויה מאוד הרגיעה אותי ואפשרה לי זמן מחשבה והתבוננות על הביוגרפיה שלי.
הוקסמתי גם מהתהליך שעברו חבריי לקבוצה. היה מעניין לראות איך כל אחד לקח את התרגיל למקום אישי אחר.
ההוראה היתה זהה אך כל אחד השתמש בצבע אחר,
בסוגים שונים של צמר הנבדלים בעובי, ברכות ובסוג, בצמר סינטטי או טבעי,
או לחילופין השתמש באותו סוג של צמר או צבע אחר, אך נתן לו אינטרפרטציה משלו.
החברותא היתה מאוד נעימה, ישבנו במעגל, יונית סיפרה סיפור והעבירה לנו ידע ומשם כל אחד ארג את הסיפור שלו.
ספק אם היינו מגיעים לרמת אינטימיות כזו ולסיפורים נפלאים כל כך
ללא העבודה האומנותית עם הנול. העבודה פתחה עבורנו ערוץ תקשורת חדש. "
אז כן, אמנם אני ממש נהנית עכשיו ליצור עם עצמי, אבל אני גם ממש מחכה לכם/ן לעבודה ולימוד משותף כשהסגר ייגמר.
כרגע אני לא מפרסמת סדנאות כי אין לדעת מתי זה יקרה. התאריך של סדנת המחצלות בג'סר בינתיים נשאר 1-2 במאי,
ואני מקווה מאד שאכן היא תוכל להתקיים במועד הזה.
ובכל זאת…
לא אני יזמתי, אבל אני כן משתתפת ביוזמה של צוות "אבני דרך" לחודש מלאכות אינטרנטי.
בשבוע שעבר בעצם היינו אמורים/ות להיות בהתכנסות השנתית של המלאכות הקדומות "אבני דרך"
ובחול המועד פסח היתה מתוכננת להתקיים התכנסות ההעמקה "שבע אבנים".
כיוון שהכל נדחה לסתיו, (רשמו לפניכם/ן – שבע אבנים בחול המועד סוכות)!
הגעגוע גרם למפגשים אינטרנטיים לעת עתה.
הקישורים למפגשי הזום מתעדכנים באתר של "אבני דרך" ובדף הפייסבוק "אבני דרך".
יש הרצאות, הדגמות, ואפילו סדנאות.
הנה התוכנייה, תצטרכו להקיש על התמונה ולפתוח בצד בגדול כדי לראותה ברור
ביום שני ה-6 באפריל אעביר הרצאה שכותרתה "דברים שבטוח לא ידעתם/ן על סלים ומחצלות"
(טוב, אם קראתם/ן את הספר שלי מכריכה לכריכה אולי כבר תדעו כמה דברים, ובכל זאת אנסה לחדש לכם/ן משהו)
הנה הקישור למפגש: כחמש דקות לפני 20:00 פשוט תקישו על הקישור ותיכנסו.
https://us02web.zoom.us/j/901663140?pwd=SG9udjZLTWJNYnh5dXYrSGZiTjIwQT09
Meeting ID: 901 663 140
Password: 008495
אשים אותו גם בדף הפייסבוק שלי – שימור מלאכות מסורתיות.
אם עדיין לא עשיתם/ן זאת – אתם/ן מוזמנים/ות לעשות לו "לייק", ואם תרצו גם לכתוב המלצה זה ממש יעזור לי.
רק לאחרונה נודע לי על החשיבות של זה…
הדף הזה מיועד אך ורק לעניינים של מלאכות מסורתיות, ואני משתפת בו דברים מרחבי העולם –
לא רק מכאן.
אז הנה הקישור לדף, ממש אודה על כתיבת המלצות.
https://www.facebook.com/yonit.traditionalcrafts/
והנה הגענו לסוף, וגם לחדשות העצובות
ממש לפני שבוע, בשבת בבוקר, נפטרה פאיזה אבו עמרה,
שהיתה מורתי הדגולה לאריגה בדואית, והרבה הרבה מעבר לזה.
כשפרסמתי את הסדנאות איתה כתבתי שהיא הבדואית הזקנה הכי מגניבה בנגב, ולמרות שאני לא מכירה את כל הבדואיות הזקנות בנגב,
אני חושבת שיהיה קשה למצוא מישהי כמו פאיזה.
מי שזכתה/זכה להיות בסדנאות איתה יודע/ת על מה אני מדברת, נכון?
היה בה שילוב נדיר של חכמה בדואית שורשית, חוש הומור, גמישות, פשטות, אומץ וחן רב. חן רב מאד.
מכל מורותי, היא היתה הכי הכי.
אהבתי אותה מאד מאד מאד, והידיעה על מותה קשה לי מכמה וכמה סיבות.
בינתיים אסתפק בזה, ובכמה תמונות.
לאחר הקורונה, אני חושבת שאקדיש סדנא לזיכרה.
המשפט "זקן מת – ספרייה נשרפת" נעשה מוחשי ביותר עם מותה של פאיזה. כל כך הרבה ידע היה לה! ידע שלא הספקנו לתעד ולרשום באופן מסודר. הו, כמה כואב.
מאחלת לכולנו בריאות, וחג חירות בו תהיה לנו אפשרות להשקיע בחקר המשמעות של חופש פנימי.
יונית