השלום והברכה!
מאז כתבתי את החדשון האחרון עברו כחודשיים, בהם חצינו את עמק יזרעאל מבית אלפא עד נהלל רק בכיוון ההפוך- מנהלל לבית אלפא. עצרנו ליד מעיינות נפלאים, הרגשנו היטב את בהלת החורשים והזורעים, שמיהרו להספיק לפני הגשמים, ביקרנו, כתיירים בארצנו בתל מגידו, ועברנו בכפרים בהם מעולם לא היינו קודם. מהרגע שהגענו לעמק יזרעאל, או – מהפיפי הראשון שלי שלא חלחל לאדמה – הבנתי איך נהיו שם ביצות. גם גשם קצר מספיק כדי לגרום לאדמה להיות בוצית וחלקה מאד. במקרה כזה החמור הולך לכיוון אחד,והעגלה מחליקה לכיוון אחר… לא נעים – לא לחמור ולא לנו. אחרי שני נסיונות כאלה, של הליכה בגשם (כמובן שלא בכוונה. הגשם פשוט "תפס" אותנו לא מוכנים) הבנו שאנחנו רוצים להימנע מזה ככל האפשר.
בצילום הזה, שצילמה חברתנו שלומית, הבן והבת שלה עוזרים לדחוף את העגלה המחליקה. אנחנו כולנו רטובים ממטח קצר אך חזק של גשם, שתפס אותנו על שביל מרגלות הגלבוע בדיוק ביום בו הם באו לבקר אותנו .
אבל לטיול בחורף יש גם יתרונות רבים כמובן. לא חם, והגשם שירד הספיק כדי שצמחי הבר והפטריות יהפכו למרכיב משמעותי וטעים בתזונה שלנו. (שלי בעיקר). וזה מוסיף לא מעט לתחושת החופש. הנופים והמראות, הזריחות והשקיעות, הקשתות – כשיש – כל אלו מרהיבים במיוחד.
אנחנו ממשיכים מזרחה ודרומה. החנייה האחרונה שלנו היתה בעמק חרוד. שכבתי חולה בשפעת (נו, אחרי שנרטבנו כך בגשם)… כמעט שבוע בתל יוסף הישנה. והיה לי חום גבוה, וחשבתי על החלוצות והחלוצים של תל יוסף, שחלו בקדחת בדיוק באותו מקום לפני מאה שנה. כיוון שממש לפני שחליתי הספקתי לבקר בתערוכה שהקימו בתל יוסף לכבוד מאה שנות…
הגשם גורם כבר עכשיו לחניות שלנו להיעשות ארוכות יותר, ואנחנו עדיין מחפשים מקום לחניית החורף הארוכה. בשני מסעות החמורים הארוכים הקודמים, בהם העברנו את החורף בחוץ, חנינו מחנוכה ועד פורים או פסח במקום אחד. הפעם לא עצרנו בחנוכה, ולמעשה באיזשהו מקום אין לי ממש חשק לעצור. אני כל כך נהנית לעבור ממקום למקום! אבל ברור שככל שהאדמה תירטב כך יהיה קשה יותר למצוא מקומות טובים לחנות בהם, שכן לישון על קרקע רטובה יכול להיות לא נעים.
ומי שסקרנ/ית לראות איך אנחנו ישנים – הנה תמונות להמחשה – אותו מקום בלי ועם ניילון שיגן עלינו מהרטיבות. (כשיורד גשם ממש אנחנו גם בונים אוהל ממש)
אבל שהות במקום אחד תאפשר לנו הרבה דברים, שבנדודים תכופים קשה לעשות.
והנה הראשון שבהם:
בצפון בקעת הירדן עונת החלב מתחילה מוקדם, ואנחנו כבר בהחלט מתגעגעים לגבינות טריות. (גבינה ערבית מיובשת ומגוררת – המצאת המאה שלנו – עדיין מצוייה אצלנו בצנצנת מהשנה שעברה).
המשפחה אצלה ערכנו את הביקורים בשנתיים האחרונות תשמח מאד לארח אותנו שוב.
קבוצות בנות 8- 15 א/נשים מוזמנות לפנות אלי.. אפשר לקיים את הסיור/סדנא הזו כמעט בכל יום. אנחנו פנויים, ונמצאים קרוב. יכול להיות שצריך יהיה לאסוף אותי ממקום החנייה הבלתי ידוע שלי.
בגלל שאין לי גישה חופשית לחשמל, הנייד שלי סגור רב הזמן. עדיף ליצור קשר בשיחה למספר 0546015179 (הנייד של עדו) שרב הזמן פתוח, אבל אין בו ווטסאפ.
הפרטים על הסיור/סדנא הזו נמצאים כאן:
תמונות מסיורים שהתקיימו בשנים קודמות אפשר לראות כאן: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.2883480471747197&type=3