אתחיל מהעונש. לצערי הוא הברור ביותר. לפני כשבוע וחצי השתחררנו מבית החולים לאחר אשפוז של תשעה ימים עם אנטיביוטיקה לוריד. גם לאחר השחרור עלינו ליטול עוד חמישה שבועות אנטיביוטיקה בבליעה. חלינו בקדחת מלטה – בורצלוזיס. זוהי המחלה העיקרית בארץ, בגללה מזהירים לא לצרוך מוצרים מחלב לא מפוסטר. אין ספק שזהו עונש רציני מאד. אני מרגישה זוועה כבר למעלה מ-40 יום, וההרגשה הגרועה לא ממש משתפרת, גם עם האנטיביוטיקה (ואולי עכשיו – גם בגללה). למרות שלקח זמן מה להבין שמה שחלינו בו היא המחלה הזו, ולא מה שנראה לעין כמחלה ויראלית עם זנב, נראה שהתחלנו את הטיפול האנטיביוטי מוקדם מספיק, כך שאין לנו סיבוכים שיגרמו לנזק בלתי הפיך לאיברינו החשובים ביותר. (שזה מה שהמחלה הזו יודעת לעשות). אבל הנזק המיידי למסע שלנו כבר התרחש, כמובן. אנחנו חלשים מאד, מרגישים גרוע, וכרגע כל שאנחנו יכולים לעשות הוא לנוח, ולהמתין. למזלינו הגדול חברים טובי לב ונדיבים אפשרו לנו לנחות אצלם – קודם בסלון הבית להתאוששות מבית החולים, ואז בחצר ביתם, (חברים אחרים) עד שנחלים או עד שיימאס לנו (אני מקווה שלא להם). היה לנו גם מזל גדול להיות בקשר עם כמה מנשות יבנאל, (היישוב בו גרנו עד שיצאנו למסע) ששייכות לזן מיוחד של נשים כל-יכולות, טובות לב, נדיבות, אמיצות, שבעצם בזכות חלקן הגענו לבית החולים, כי אם זה היה תלוי רק בנו – בטח היינו ממשיכים לסבול ולחכות עוד שבוע – שבועיים…
ובכן – את העונש אנחנו מרצים, ללא ספק.
והחטא? ובכן – זה הרבה יותר מסובך. נראה לי שבדרך כלל חטאים הם יותר מסובכים מהעונש… בכותרת כתבתי חטא עם סימן שאלה, מפני שהעניין באמת לא ברור לי עד הסוף.
אנחנו צורכים מוצרים מחלב לא מפוסטר כבר הרבה שנים, ואף פעם לא בקלות דעת. או – לפחות מה שפעם נראה לי שהוא לא קלות דעת… תמיד שאלנו ווידאנו שהעדר מחוסן (מה שמסתבר שלא מהווה הגנה מהדבקות) , וגם – שאלנו אם בעלי העדר שותים את החלב שלהם לא מפוסטר ואוכלים מהגבינות וממוצרי החלב כשהם לא מפוסטרים, ואם הם נותנים לילדים שלהם לשתות את החלב לא מפוסטר. היה נראה לנו שאם בעל העדר סמוך ובטוח שאין לו אף בהמה החולה בברוצלה, עד כדי כך שיסתכן בשתיית החלב ללא פיסטור ויסכן גם את ילדיו וילדותיו – אז זה מספיק בטוח גם עבורינו. ברור שטעינו. אבל האם טעות וחטא חד הם?
בעלי העדרים בארץ – כולם – מודעים היטב למחלה הזו. במדינת ישראל יש פיקוח וטרינרי, בדיקות הנעשות בחינם, וגם חיסונים בחינם. (שוב – לא ידענו שהחיסון למעשה לא מונע הדבקה – לא של הבהמות ולא של בני האדם שנחשפים אליהן. הוא רק מונע הפלות אצל הבהמות שנדבקו. את המידע החדש והמעודכן הזה סיפקו לנו הוטרינרים/ות מלשכת הבריאות המחוזית, שהגיעו לבקר ולתשאל אותנו, וענו בסבלנות גם על שאלותינו אנו). ככל שהתרשמנו – גם בשטחי הרשות הפלסטינית יש פיקוח וטרינרי, יש חיסונים ויש בדיקות. אינני יודעת אם הן בחינם או בתשלום, ואני משערת שהתשובה לשאלה הזו הינה משמעותית בהחלט. בכל מקרה, זה שסמכנו על החיסונים ועל כך שבעלי העדר ומשפחתם צורכים בעצמם את המוצרים לא מפוסטרים, גרם לנו לשתות ולאכול בתחושת ביטחון עד כדי כך ש-כידוע – גם ארגנתי סדנאות והבאתי א/נשים שלא הכרתי לטעום, לאכול ולקנות מהמוצרים הללו. וואי וואי וואי!
והאם אני מתחרטת? לא! האם אני מכה על חטא? מממ… במידה מסויימת – הייתי צריכה לברר ולחקור יותר על המחלה הזו. אבל האם יכלתי לדעת בלי לחוות את זה בעצמי? לא! ידעתי שזו מחלה מסוכנת. ידעתי שאנטיביוטיקה מרפאת אותה. אילו הייתי חושבת שזו מחלה מסוכנת וחשוכת מרפא לא הייתי לוקחת סיכון ולא הייתי מסכנת אחרים/ות. אבל לא היה לי מושג מה זה אומר "מחלה קשה" , ועכשיו בהחלט יש לי מושג. זו מחלה קשה, את מרגישה רע מאד הרבה זמן, יש סכנה לפגיעה באיברים פנימיים חשובים כמו הכבד, המוח והלב, וגם הריפוי שלה קשה, ודורש המון זמן של לקיחת אנטיביוטיקה, עם תופעות לואי לא נעימות. אני לא מאחלת לאף אחד/ת לחלות בה! הדבר הראשון שעשיתי כשנודע לי שחליתי בבורצלוזיס – עוד כשהייתי בחדר מיון – היה לכתוב הודעה לכל מי שהשתתפ/ה בסדנאות של השנה, ולהזהיר אותם/ן שאם יש להם/ן מחלת חום – שמיד ייבדקו גם לברוצלה. כמובן שמיד צלצלנו לבעלי העדר וסיפרנו להם, וגם – ביטלתי את הסדנא שהיתה מתוכננת ללפני שבוע…
אז השנה ככל הנראה לא תהיינה סדנאות חביצה, למרות שבסוסיא העדר נבדק ממש לא מזמן, ולא התגלתה בו אפילו בהמה חולה אחת. אני פשוט לא יודעת אם אבריא וארגיש חזקה מספיק להדריך סדנא כזאת עד סוף העונה. אם יהיה לי כוח – ייתכן שנחזור על סדנת הסמנה, שנעשית מאוחר יותר – בסוף העונה, וגם אין בה שום פיתוי לאכילת מוצרים שאינם מפוסטרים.
והמסקנות? אלו הכי פחות ברורות.
האם אחזור לצרוך מוצרים מחלב לא מפוסטר? הא, שאלה קשה. לרגע זה – הפסקתי. אפילו אצל חברים שיש להם כמה עיזים שהם מכירים אותן אחת אחת – את החלב לתה שלי – פיסטרתי. ברור שגם בעתיד אהיה הרבה הרבה יותר זהירה. אבל באמת- ביחד עם הסבל הפיסי של המחלה – אני בהחלט באבל גדול על הפסקת אכילת הזיבדה. יותר מזה – ברגע שחזר לי התיאבון אחרי הרבה זמן של חוסר, האוכל הראשון עליו פינטזתי היה… פיתה בזיבדה טרייה… (בחיי, זה מה שרציתי, ולמען האמת זה גם מה שאני רוצה עכשיו. אין ספק שאני מכורה…) מי שהיתה או היה בסדנאות וטעמ/ה יודע/ת על מה אני מדברת… אוף, זה כל כך טעים! כל כך טעים, וללא שום תחליפים. לא, אין מצב שאני מוותרת על זה! אבל משהו יצטרך להשתנות. נצטרך למצוא פתרון, שכרגע אני לא יודעת מהו.
יש הרבה שאלות לא ברורות. איך בעלי העדר שאצלם אכלנו את מוצרי החלב לא חלו בעצמם? (גם הם אוכלים את הגבינה שלהם לא מפוסטרת, ובהחלט אוכלים זיבדה ושותים לבן) האם יש אפשרות להכין זיבדה מחלב מפוסטר? האם זו תהיה פשרה מבחינת המסורתיות? האם פעם, לפני שהיו חיסונים, היו אוכלים/ות רק מוצרים מחוממים? (באופן מסורתי את הגבינה הערבית אוכלים/ות כשהיא מבושלת. לא נהוג לאכול אותה טרייה ללא חימום, מן הסתם מהסיבה הזו בדיוק – הגנה מפני מחלות). אבל את השנינה כן שתו, גם לא מפוסטרת. ואת הזיבדה אני מניחה שאכלו – גם טרייה. האם החלב הניגר מדביק יותר מהמוצרים שמכינים/ות ממנו? אנחנו חושבים הרבה על השאלות הללו, בינתיים ללא תשובות.
יש לנו עוד חודש שלם בו עלינו לקחת אנטיביוטיקה, ויש סיכוי שלא נחזור להרגיש טוב כל משך הזמן הזה. אין לנו מושג מה נעשה אחר כך. פסח, החמור, חזר ליבנאל. (שם נמצאים בעליו ) העגלה, שבה נמצא כל הציוד שלנו נמצאת עדיין בכפר רופין. כרגע אין לנו כוח אפילו לחשוב איך נביא אותה, ולאן. התכנית לעלות מכפר רופין דרך נחל יששכר התאימה לאביב המוקדם, אך ברור שאיננה מתאימה לזמן בו נוכל להמשיך ללכת. אין לנו מסקנות, אין לנו רעיונות, אין לנו מושג מה נעשה ולאן נלך. בעצם – בדיוק כמו בזמן המסע…
אנחנו במנוחה, אני קולעת מקלעות מחיטה – בכל זאת צו העונה, ואורגת, וסורגת ויוצרת דברים ממציאות שמצאתי במהלך הטיול . יצירה היא חלק מההבראה שלי, ואני מברכת כל יום על האפשרות הזו, ליצור ולייצר. זה מציל אותי, ממש.
אתמול, כשהרגשתי קצת יותר טוב, קלעתי את הסל הזה, מצינורות האינפוזיה שהזרימו לי לוריד את האנטיביוטיקה… בצינורות עוד נשארו טיפות מהאנטיביוטיקה הזו, שמצד אחד הצילה את חיינו, ככל הנראה, ומצד שני … נו – מה שאנטיביוטיקה יודעת לעולל לגוף שלנו.
אז זה המצב עכשיו
באיחולי בריאות והערכה לבריאות
יונית
תמשיכו להבריא ולהתחזק. השאר כבר יגיע.
נטע פינק
הרבה בריאות לכם, יונית!
וואו, חוויה קשה כל כך, ואיתן כל המחשבות והתהיות. תודה ששיתפת, והחלמה מהירה ומלאה לכולכם בהקדם.
הכי טוב אם היית יכולה לבדוק בעצמך ולשלול בורצלוזיס כל פעם נקודתית.כ"כ עזי חעצמך טובה וקחי םרוביוטיקה.
בהצלחה
אחרי מסע התלאות ולחת אותו ב"ה. נא להישמר . בריאות ובשורות טובות