חדשון ראש השנה תשפ"ד

 

שלום לכם/ן!

בראש השנה הזה אני לא מסכמת שנה סתם. זהו גם סיכום ביניים של שנת נדודים שלמה ועוד קצת, כי יצאנו מהבית בסוף חודש אב בשנה שעברה. קצת יותר מחודש לפני ראש השנה.

 

 

 

 

זו היתה שנה של עליות וירידות במובן הכי פיסי של המילים: טיפסנו להר הכי גבוה בגליל התחתון, וירדנו למתחת 200- בעמק בית שאן. חלפנו על פני חבלי ארץ שונים – רמות ובקעות, עמקים ומישורים. (אחרי הר כמון השתדלנו להימנע מעוד הרים). ראינו בעינינו והרגשנו תחת כפות רגלינו אדמות שונות וסלעים שונים, בצבעים שונים ובצורות שונות. 

ישנו מתחת המון עצים שונים, וצברנו שעות רבות של התבוננות בעלי העצים ברוח, ובשמיעת ציוצי הציפורים, יללות התנים ונביחות השועלים.

 

 

 

שאבנו מים מבורות, רחצנו במעיינות ובבארות, וחצינו נחלים.  היינו חולים, אושפזנו, השתחררנו, נחנו והמשכנו.

חווינו ואנחנו חווים עדיין חופש גדול, שמיים רחבים מעלינו, כוכבים בלילה ושמש (נוראית) ביום. היה לנו (ועדיין) חם מאד, ונרטבנו בגשם כמה פעמים. 

פגשנו המון א/נשים טובות/ים בדרך, נתקלנו בהמון המון נדיבות ועזרה. התרחב לנו הלב בהרבה תודות, ואני יודעת שגם העלינו חיוכים ועוררנו זכרונות וגעגועים.

בשלשת השבועות האחרונים הלכנו דרך מרכז הארץ – מעין שמר למודיעין, עם עצירה של עשרה ימים בירקון, להשיב נפש. 

נראה לי שזה היה החלק הכי קשה בטיול עד כה. ההתמודדות עם הכבישים, הרעש, האורות, הדרכים החסומות, המפות המכזבות והאפליקציה שלא עוזרת כי השינויים בשטח מהירים יותר. הלכנו הרבה, ויחסית מהר, כי רצינו לעבור את העומס הזה בזריזות האפשרית. 

 

היה עלינו גם להיכנס וללון ביישובים, וגם, לפעמים, ללכת על כבישים. שתי חוויות שאינן חביבות עלינו כלל. אבל למעשה לשני יישובים בדרך כן רציתי להיכנס, מתוך סקרנות ועניין. המושבים פורת וברקת, בהם גרות קהילות יהודיות שהגיעו  כגרעין שלם מאותה קהילה, ובשני המקרים מדובר על קהילות שהיו מבודדות בארץ המוצא מיתר היהודים. הביקורים בשני היישובים הללו היו גולת הכותרת של חציית מרכז הארץ, מבחינתי. רציתי להיכנס אליהם כדי למצוא נשים שזוכרות את המלאכות המסורתיות שלהן, ופגשתי נשים שהרשימו אותי מאד מאד. על אורגת השטיחים מפורת כתבתי פוסט נפרד, ב"שבו ואספר לכם/ן". אשים את הקישור אליו בסוף. 

בברקת מצאתי אשה מבוגרת, שישבה איתי ושחזרה את קליעת המחצלות מעלעלי לולבים, כפי שהן קלעו בתימן! זה כל כך ריגש אותי! 

כפי שכתבתי, המשכנו לכיוון יער בן שמן. לפני 19 שנים בדיוק הלכנו באותן דרכים לכיוון ההפוך. יש לנו זכרונות חזקים מחלק מהמקומות, ובדעתנו לנסות ולחזור אליהם. קצת נוסטלגיה… 

 

בסוכות אנחנו מתכננים להיות בפארק קנדה, ואני מזמינה לשתי סדנאות בסוף החג. אפשר להגיע במהלך השבוע גם בקבוצות קטנות או זוגות לסדנאות פרטיות. האפשרויות הן: קליעה, אריגה, הכנת דבש חרובים, ואולי גם סירופ עוזררים. לאלו צריך לתאם איתי. אפשר לכתוב לי בווטסאפ – אני אבדוק אותו כמה פעמים ביום, ואפשר לצלצל לנייד הפתוח של עדו – 054-6015179. (אין ווטסאפ). 

 

יש איתי שיבולי חיטה באוטו, וזה מקום נוח להביא אליו את האוטו. אז לכבוד השנה החדשה וחג האסיף, אני מציעה גם סדנאות מאורגנות: 1- חמסה חמסה חמסה! ביום חמישי ה' חול המועד והחמישי באוקטובר – סדנא של קליעת קמעות שפע מחיטה. ניפגש בשעה תשע וחצי לכשלוש -ארבע שעות, בהן נקלע שלש מקלעות שונות, ונדבר על הזמן שבין קציר לאסיף. 

 

הפרטים כאן   https://www.old-crafts.co.il/Nt

 

 

 

2- לולבים, לולבים, לולבים. ביום ששי, 6 באוקטובר, הושענה רבה, אחרי שמסיימים בבתי הכנסת את השימוש בלולב, אני מזמינה לבוא ללמוד קליעת אהיל מקסים מלולבים. נעבוד מעשר ועד אחת עשרה וחצי, בערך. מי שי.תרצה לסגור את האהיל לסל, אפשר להישאר לשעה/שעה וחצי נוספת.

 

הפרטים כאן: https://www.old-crafts.co.il/1Eu

 

 

 

 

לסיום – הנה כמה דברים שלמדנו השנה מן הדרכים. אלו דברים מאד מעשיים, גשמיים ובעולם המוחשי של הצעידה ברגל. אבל במובנים רבים הם "תופסים" גם לעולמות הנפש והרגש.

–

כשדרך נחסמת, כמעט תמיד אפשר למצוא דרך חליפית, שעוקפת את המחסום. 

 

כשאי אפשר למצוא דרך חליפית, אפשר להחליף את היעד, ולהגיע למקום אחר. זה נכון גם במקרה שעשינו טעות בניווט. פשוט הגענו למקום אחר ממה שחשבנו שנגיע אליו. זה גם טוב.

 

לעתים, מחסומים בדרך ומוגבלות, גורמים לנו להגיע בסופו של דבר למקומות טובים יותר.

 

ולסיכום: האיטיות מנצחת, וגם הספונטאניות.

מאחלת לכם/ן שנה איטית במיוחד, עם כמה שפחות יעדים ותכנונים.

כי כשאין יעדים ואין תכנון, כל מקום שנגיע אליו יהיה טוב כמעט באותה מידה. 

(טוב, חוץ ממרכז הארץ)…

 

והנה הקישור המובטח לסיפור על אורגת השטיחים מפורת: אורגת השטיחים מפורת

 

 

 

 

ולסיום – בשבתי בירקון ארגתי באריגת קלפים , קשורה לאחד מגזעי האקליפטוס הענקיים. חשבתי שזו דרך מקורית לברכת שנה טובה ארוגה.
מי שי/תרצה להתנסות ולארוג באריגת קלפים בסוכות, מוזמנ/ת – כאמור במה שכתבתי קודם.

 

 

שנה נהדרת!

יונית