סוף המסע – נכנסנו לבית, ומה עכשיו?

 

זהו זה. אין ברירה, לקראת שנת הלימודים הבטחנו שנחזור לגור בבית, ואנחנו מקיימים.

בתחילת אוגוסט עברנו  לבית ששכרנו ביבנאל. נראה לי שכמה שאנסה לתאר כמה נפלא היה בחוץ, ללא בית, זה לא יצליח לתאר באמת את החוויה השלמה.

היה נפלא,  והאתגר עכשיו הוא לשמור על אותו הלך רוח של רוגע חופש ואושר שחווינו בטיול גם בבית.

את השבועות האחרונים לפני ההתבייתות בילינו על גדת הירדן.

היינו המון זמן בתוך המים, בגלל החום, ובילינו המון זמן בהתבוננות שקטה בפלאי זרימת המים ובאורחות החיים של שכנינו.

אלפי ציפורים, דגים מכל הגדלים, נוטריות, ברווזים, תנים, נמיות, נמלים וסוסים, ותאמינו לי שהם היו שכנים נהדרים. קלעתי וארגתי המון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרגשתי שהשהות בטבע מאפשרת לי גם להתרכז בלימוד דוגמאות הדורשות ריכוז ודיוק, וגם להתפרע ולפתח רעיונות חדשים. השראה מושלמת.

כך הרגשתי:

אורגת את סיבי האדמה אל תוך מרחבי השמיים
והזמן
צפה על פני הצבעים,
ורואה איך
קרני השמש נמשכות אל תוך אריג העלים,
מרצדות על פני המים בזהרורים של שתי וערב.

בני משפחתי השקיעו זמן לא מבוטל בדיג, והדיאטה שלנו בהחלט היתה כזו של שוכני נהרות.

יחד עם כל זה כבר התחלתי להתכונן למעבר לבית, ובתוך המים התחלתי לקלוע מכפות תמרים, שנחתכו במטע הסמוך, את הקירות ל"חדר" המלאכה במקום החדש.

שני צעירים, שלאחר קריאת הסיפור טיול הדונקה הראשון (לחצו לקריאה) החליטו שבמקום לנסוע לח"ול הם יסתובבו בארץ וילמדו מלאכות שונות,(מה שכמובן ריגש אותי מאד) באו לעזור לי.

 

 

הבית ששכרנו הוא חלק ממשק ישן ,ומה שהיה בעבר הרחוק הרפת הביתית הופך עכשיו למחסן בית המלאכה שלי ולמקום לנול האריגה ולגלגלי הטוויה.

השטח שבין המחסן הזה ללול יהפוך לסוכת הקליעה וליד יש סככה גדולה ומרחב רב לרעיונות ולתכניות לעתיד.

אני מפנטזת על כל מיני אפשרויות אבל בינתיים אנחנו עסוקים בלסדר ולארגן , ולנסות להבין איך זה שויתרנו (כאנושות) על גן העדן של החיים בטבע

לטובת אשליית הנוחות של בתי בטון, חשמל, רעש ומכוניות.

מור מור – החמור שלנו אמור היה להיות עסוק בנקיון השטח הגדול והמוזנח שסביב לבית, אבל השכנים מתלוננים שהנעירות מפריעות להם,

וכדי להמנע ממריבות נראה שהוא יגורש ויצטרף אל עדר החמורים בחווה סמוכה.

אנחנו מקווים שלעבודת החריש המצפה לו בהמשך הוא יוכל להגיע, כי יש לי תוכניות לזרוע חיטה.

חוץ מזה הכניסה לבית מחייבת חזרה לעבודה, ואת זה אני דוקא עושה בכוחות מחודשים. אז כך:

קורסים מתמשכים  לקליעה ולאריגה ייפתחו בירושלים אחרי החגים. זו הזדמנות ללמוד יותר לעומק ובצורה מסודרת יותר מאשר בסדנאות חד- פעמיות.

הקורסים תומכים בתרגול ובהטמעת החומר הנלמד, תוך גיבוש קבוצה העובדת יחד לאורך השנה.

לפרטים על קורס הקליעה ללחוץ כאן לפרטים על קורס האריגה  ללחוץ כאן

ביום חמישי ה-6 בספטמבר  יתקיים בירושלים יום פתוח להכרות עם התכנית ועם המקום המקסים בו יתקיימו הקורסים :– בית המלאכות לנשים "בחפץ כפיה".

אני אהיה שם עם קמעות קציר למכירה,ותשובות לשאלות על הקורסים.

 

 

ביום ששי ה-7 בספטמבר תתקיים בבוקר סדנא לקליעת קמע קציר משיבולים – מתנה נהדרת לשנה החדשה.

בסדנא זו נקלע מקלעת  מסוג אחר  ממה שלימדתי בסדנא הקודמת, כך שגם משתתפות שהיו בסדנא בעבר מוזמנות.  לפרטים לחצו כאן

הערה לגברים

הסדנאות ב"חפץ כפיה" מיועדות לנשים, כיוון שהמקום המארח אותי הוקם כבית מלאכות לנשים. כל הסדנאות האחרות שלי מיועדות בדרך כלל גם לנשים וגם לגברים.

כל המעוניין להתארגן ולהזמין אותי להעביר סדנא מוזמן לעשות זאת ללא הבדלי מין, וזוגות המעוניינים לבוא וללמוד יחד כבילוי זוגי מרענן מוזמנים גם הם.

(היה אצלי זוג שקיבל סדנא כמתנת נישואין, והם אמרו שזו היתה אחת המתנות היותר מוצלחות שקיבלו. )

קורס בן 7 פגישות ללימוד מלאכות הצמר ביישוב רותם בבקעת הירדן (קרוב לבית שאן) בתכנית: – הכרות והכנת החומר – ניקוי, סירוק, הכנת "פיות", טוויה, צביעה טבעית, לבד ואריגה במסגרות. לפרטים לחצו כאן

חוג קליעה מתמשך ייפתח אצלי ביבנאל כאשר אסיים לסדר את אזור העבודה. פרטים יישלחו בהמשך.

ועד אז – אני חוזרת לארגזים…

יונית